<h1>איסור והיתר לרבינו יעקב ב"ר משה מבניולש פ"ט</h1>
<h2>דף מז:</h2>
ריאה דדמיא לאופתא. כלומר דנפיחה כאופתא, דלית לה חתוכא דאוני, טרפה. פירוש אופתא, בקעת. אבל אם יש בה שום חריץ כל שהו כשרה ואפילו לא מינכר בה אלא בשעת נפיחה. ורבינו חננאל גריס "דפחיזא כאופתא". ומפרש מלשון [צפניה ג'] פוחזים. כלומר קלים בדעת, כך היא קלה כאופתא. והראב"ד גריס "דפחיסה כאופתא", כמו [ע"ז נ"ג ע"א] פחסה בפניה. פירוש שאין לה צורה כצורת ריאה, שהאונין תולות אלא [כולה] שוה. אבל יש לה חתוכה דאוני [כשרה]. יש מי שאומר שצריך להוציא הריאה לחוץ אחר הבדיקה לראות אם יבשה או יש בה אחת ממראות הפוסלות בריאה. ולא נהגו כן, דלא מחזקינן איסורא היכא דלא איתחזק. וכתב גאון, וריאה דמראיתה כמראה הראוי לריאה. וכאשר נופחין אותה תהפך מראיתה למראות הפסולים, אם כשנופחין אותה תהפך מראיתה למראה הראוי לה כשרה. וכן דעת הר"ם שכתב, כל המראות האלה אין אוסרין אותה עד שנופחין אותה וממשמש בה בידו, אם נשתנה (בה) למראה המותר מותרת ואם עמדה בעיניה אסורה עכ"ל. והרב ז"ל הוציא דבר זה כשכתב לשון משמוש מההיא דאמרינן [נ' ע"א] גבי הקפת בני מעיים, דאמרינן אקפינהו ולא אידמו משמש בהו ואידמו, שאינו דבר שמושמש תמיד ביד דומה לדבר שלא מושמש. ויש מי שכתב, ריאה שיוצאה והיא נפוחה משונה במראה, וכשהטבח משמש בה בתוך ידיו נפל מעליה קליפה דדמיא בחזותא משונה משאר ריאות, ויוצאת מתוכה ריאה דקה נקיה למראה כבשר נער קטן שהיא רכה הרבה. אם אותה הריאה האמצעית כשרה בבדיקתה מתירין הבשר. ואם לאו נוהגין בו איסור. ואם נמצאת העליונה כשרה אין מצריכין בדיקה לתיכונה. ואם לאו בודקין אותה, אם כשרה כשרה ואם אסורה אסורה. ריאה דדמיא ככוחלא כשרה. פירוש כצבע כחול, שאינו לא ירוק ולא שחור. שאין מראה זה מפני לקות וחולי, וסופו לחזור למראה ריאה. כדיותא טרפה. כלומר כדיו, שלקות הוא. וסמניך דיותא ארמייתא. כדאמרינן גבי דם נדה האי שחור אדום הוא אלא שלקה. ירוקה כשרה. וכן אדומה כשרה. ככבדא כשרה. כבישרא טרפה. וסימניך [שמות כ"ב] "ובשר בשדה טרפה" פירש רש"י לענין מראה. וי"מ לענין גשוש, שהיא ככבדא או כבשרא. חמשה מראות פוסלים בריאה, והם כבישרא, כדיותא, כעין כשותא, כעין מוריקא, כעין ביעתא. ובכל אלו טרפה. פירוש ביעתא, כעין חלמון ביצה. וירוקה כשרה דאמרינן משכחת לה כעין כרתי שהוא ירוק גמור ומראהו יפה ואינו מחמת חולי אלא מפני שעדיין לא נפל בה דם. כל מקום שהזכירו פסול בריאה ולא הזכירו בה מקצתה, עד דהויא בכולה, דכיון שהזכירו במקצת דוקא הוא. הילכך חזוותא דאמרינן דכשרה אפילו היו בה ממראות הרעות כשרה. זה הכלל אם נשתנה למראה המותר מותרת למראה האסור אסור. וכן המנהג ברוב המקומות. אוטם בריאה חוששין לה, פירוש שיש במקום אחד בריאה אוטם, ואינה אטומה כולה. שאם היא אטומה כולה טרפה. הילכך אם היא אטומה מקצתה שהיא אינה עולה בנפיחה מפני שאין הרוח יכול ליכנס, חוששין לה וצריכה בדיקה. היכי עבדינן מייתינן סכינא וקרעינן לה, אי מחמת מוגלא כשרה. ואי לא, מותבינן עלה גילא או רוקא או גדפא, ואותבינן לה על הקרע. אי מבצבצא, כלומר שרוח מנידה, כשרה. ואי לא, לקותא הוא וטרפה. קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום, שסופו להתפרק. וכל סירכות ריאה שעלה מחמת מכה הם. הילכך אע"ג דלא נפיק זיקא טרפה. ריאה שנשפכה כקיתון כשרה, דכל חסרון שבפנים לא שמיה חסרון. והוא דקיימי סימפונהא, דלא נימוקו הקנוקנות כלל. היכי עבדינן מייתינן צעא דקוניא ושפכינן לה בגווה. אי אית בה סורייקי חיוורי בידוע שנימוקו הקנונות, שהם לבנים, וטרפה. ואי לא, כשרה. ריאה שכשמושיבין אותה היא יושבת וכשמעמידין אותה היא נופלת חתיכות חתיכות טרפה. ריאה שנימוקה, פשטידאה בלעז, וקרום שלה קיים, אפילו (אינה) מחזקת רביעית כשרה, כלומר אם נתרוקנה מאליה במקצתה ואינה נשפכת כקיתון, שלא נמוח הבשר שבתוכה אלא שנמוק, אפילו מחזיק חלל החסרון כדי רביעית לוג כשרה. משום דחסרון שבפנים לאו שמיה חסרון. ויש אומרים שאם מחזקת יותר מרביעית טרפה. [מ"ח ע"א] העלתה צמחין כשרה, אע"ג דמליין מוגלא או מים זכים. והוא דלא אסרוח, אבל אסרוח טרפה. וצימחי וטינרי כולם צמחים הם. והני זוטרי והני רברבי וכולהו כשרות.
